חובות עו"ד ונאמן במסגרת עסקה במקרקעין

א.         מבוא

1.         התובעת, אמינה חאג' מוחמד [להלן: " אמינה" או "התובעת"] נשואה למוחי אל דין חאג' [להלן: " מוחי"], אשר היה בעבר בעל זכויות בנכס המקרקעין הידוע כחלקה 27 בגוש 17562 כפר מנדא [להלן: " המקרקעין"], זכויותיו של מוחי במקרקעין הועברו לנתבע מס' 1, מישל סרוג'י [להלן: " סרוג'י"], כפי שיתואר להלן.

התובעת חפצה לרכוש חזרה את הזכויות במקרקעין ולשם כך פעלה באמצעות בעלה מוחי, ועו"ד ג'יהד אבו ראיה, וניהלה מו"מ עם סרוג'י לרכישת הזכויות.

בתביעה זו שלפני, מבקשת התובעת כי בית המשפט יצהיר כי בינה לבין סרוג'י, השתכלל חוזה מכר, לפיו התחייב סרוג'י למכור לה את זכויותיו במקרקעין, תמורת סך השווה בשקלים ל- 800,000$.

כן מבקשת התובעת כי בית המשפט יקבע כי היא שילמה לסרוג'י באמצעות נתבע מספר 2 - עו"ד שכיב קובטי [להלן: " עו"ד קובטי"], מקדמה בסך של 300,000$ על חשבון התמורה המוסכמת, וכי יורה על אכיפת החוזה, תמורת תשלום יתרת התמורה המוסכמת, בסך השווה ל- 500,000$. לחילופין, עותרת התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבעים כולם גם יחד וכל אחד מהם לחוד, להשיב לידיה את סכום המקדמה, על סך 300,000$ ששילמה ובנוסף לחייבם לפצותה בגין הפרת החוזה, או בגין כך שהוציאו ממנה את כספיה במרמה.

ב.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.         בשנת 1987 או בסמוך לכך  התקשר מוחי, שהיה אותה עת בעל הזכויות במקרקעין, עם סרוג'י בהסכם להקמת מיזם, שיכלול תחנת דלק ומסעדה על המקרקעין.

3.         בהסכם נקבע כי סרוג'י יקים תחנת דלק על המקרקעין ובתמורה יקבל זכויות בשותפות עם מוחי בקרקע ובתחנה בשיעורים שהוסכמו ביניהם. שטח המקרקעין היה 12,790 מ"ר, כאשר 800 מ"ר מתוכם הועברו לבעלותו של סרוג'י. לאחר שהוקמה תחנת הדלק, עלו יחסיהם של הצדדים על שירטון - דבר אשר הביא להגשת תביעות כספיות הדדיות בין השניים.

4.         ביום 28/11/1999  קיבל בית המשפט את תביעתו של סרוג'י תוך שהוא מחייב את מוחי לשלם לסרוג'י סכומי כסף ניכרים, ודחה את תביעתו של מוחי. סרוג'י הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל  בנצרת והחל בנקיטת הליכים למימושו של פסק הדין. במסגרת ההליכים שננקטו בהוצל"פ, התמנה עו"ד קובטי ככונס נכסים על זכויותיו הרשומות של מוחי במקרקעין, שהתייחסו לחלק של -10,990 מ"ר, תוך קבלת סמכות למימושן לשם גביית החוב הפסוק.

5.         ביום 01/02/2001 נחתם  הסכם מכר בין עו"ד קובטי, בתוקף תפקידו ככונס נכסים, לבין סרוג'י, לפיו מכר עו"ד קובטי  את המקרקעין לסרוג'י תמורת סך של 1,452,000 ש"ח. בפועל, העביר סרוג'י לעו"ד קובטי סך של 400,000 ש"ח בלבד, כאשר את יתרת התמורה קיזז על חשבון החוב הפסוק.

6.         לאחר חתימת הסכם  המכר הגיש מר נוואף עאלם (להלן:" נוואף") נגד מוחי, סרוג'י ועו"ד קובטי תביעה, ובה עתר כי בית המשפט יצהיר כי הוא רכש ממוחי קודם לחתימת הסכם המכר בין סרוג'י לעו"ד קובטי, שטח של 610 מ"ר במקרקעין. בהתאם, תבע כי תרשמנה על שמו זכויות במקרקעין. במהלך ניהול הליך זה, נוצר קשר בין הצדדים ובאי כוחם עו"ד קובטי ועו"ד אבו ריא  שעניינו רכישת המקרקעין בחזרה מסרוג'י.

7.         בשלב זה, הצטרף למגעים בין הצדדים הנתבע 3, זיאד ח'דר זידאן [להלן: " זידאן], המקורב אליהם,  והחל לפעול לשם קידום העסקה הנרקמת ביניהם.

8.         בסוף שנת  2003  הסכימו הצדדים כי סרוג'י ימכור את  המקרקעין ותחנת הדלק שעליה לתובעת. הצדדים חלוקים ביניהם, כפי שיפורט להלן, באשר לפרטי ההסכמה.  

9.         עד מרץ 2004 שילמה התובעת סך כולל השווה ל- 300,000$ כפקדון על חשבון העסקה הנרקמת.

10.        משלב זה חלוקות גרסאות הצדדים.

לשיטת התובעת, סוכם בין הצדדים כי תמורת הזכויות במקרקעין היא תשלם לסרוג'י סך של 800,000$, כאשר המחיר כולל מיסים. כן הוסכם על סגירת תיק ההוצל"פ התלוי ועומד כנגד מוחי. עוד היא טוענת כי הצדדים הסכימו כי סך של 300,000$ ישולם עד סוף חודש 01/2004, ויתרת הסכום בסך של 500,000$ תשולם עד ליום  30/04/2004.

11.        מנגד, טוענים הנתבעים, כי הוסכם כי התמורה המוסכמת בסך של 800,000$ לא כללה מיסים, אותם היה על התובעת לשלם בנפרד, במקום סרוג'י, וכי על התובעת היה להפקיד את יתרת התשלום, בסך של 500,000$, עד ליום 30/03/2004. עוד טוענים הנתבעים, כי הוסכם בין הצדדים כי, במידה ומוחי [ולא התובעת] לא ישלם לסרוג'י את יתרת התשלום בסך של 500,000$ עד ליום 30/03/2004, לא תתבצע העסקה בין הצדדים והכסף אשר שולם עד לשלב זה, על חשבון העסקה, ישמש לתשלום המיסים החלים על עסקת מכירת המקרקעין על ידי הכונס [קובטי], לסרוג'י במסגרת הליכי כינוס הנכסים, ויתרתם תהווה כפיצוי מוסכם לסרוג'י,  בגין הפרת ההסכם.   

משלא הופקדה יתרת התמורה עד ליום 30.3.04, התנערו הנתבעים מן ההסכם, בתואנה כי התובעת לא עמדה בתנאים שהושתו עליה על פי המוסכם, לשיטתם, וחילטו, כאמור, את סכום הפקדון שעמד על סך 300.000$. 

מכאן התביעה שבפני.